<h1>ארחות חיים הלכ' לולב סימן י"ט</h1>
<h2>דף כט:</h2>
וכתב הראב"ד ז"ל דהא דאמרינן דאתרוג של ערלה פסול דוקא ביום ראשון ושני דלאו לכם הוא או מפני שאין לו היתר אכילה או מפני שאין בו דין ממון אבל בשאר הימים כשר וה"ה לשאר פסולין שבשאר הימים כשרין אבל עבות ודאי בעינן בכל הימים דשאין עבות מינא אחרינא הוא וגזול נמי פסול משום מצוה הבאה בעבירה. והרמב"ם ז"ל כתב וכל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו או גזל וגניבה בי"ט ראשון בלבד אבל בי"ט שני עם שאר הימים הכל כשר וי"א שי"ט שני קרי משני י"ט הראשונים ואילך וכן דעת הר' נתן דכתב ושני ימים הראשונים דין אחד להם. מכאן ואילך יוצא בשאול. וכן נמי הורו הראב"ד ז"ל וחכמי לולני"ל ז"ל וכן נמי הורה ר' אהרן הלוי ז"ל. וכן פסק הבעל התוספות ז"ל וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל בתשובה ששני הימים כיום אחד הן. וי"א די"ט ראשון הוא יום ראשון בלבד אבל בי"ט שני עם שאר הימים הכל כשר. וכן נמי כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל שכל הפסולין שהזכירו חכמים של ארבעה מינין כשרים ביום השני של מצות הזקנים וזהו בהסכמה מן הגאונים ז"ל אבל הפסולין מפני איסורין כגון של אשרה דמשה ושל עיר הנדחת ושל ערלה ושל תרומה טמאה כולן פסולין כל שבעה דכתותי מיכתת שיעורייהו ואין צריך לומר הדס שוטה או צפצפה שאין מינן שאין יוצאין בהן לעולם וכן חרות פסול ומסתברא כשיעורין בראשונות כן שיעורן בכל הימים. ובחסר או נקבוהו עכברים אם חסר רובו פסול וכן הגזול משום שונא גזל בעולה עכ"ל. הבעל התרומה ז"ל כתב אפילו למ"ד גזול פסול כל שבעה אם נטל אדם לולבו של חבירו בעל כרחו כדי לצאת בו ולא נתכוון לגוזלו אלא להחזירו לו מיד לאחר שיצא בו יוצא בו ביום שני דשואל שלא מדעת כי האי גוונא לא הוי גזלן ולא הוי חייב באונסין דלא דמי לשואל דעלמא שיש בו הנאת ממון ע"כ.
<h2>דף לא.</h2>
וכתב הר"מ נ"ע בכל הימים של סכות לבד מי"ט ראשון אם יש לו אתרוג חסר מותר לברך עליו ולצאת בו מתוך שיוצא בשאול וביבש יוצא נמי בחסר כדאמרינן ר' חנינא מטבל ונפיק ביה. ואפילו בי"ט ראשון אם אין לו אחר אלא חסר מותר לברך עליו ולצאת בו כדאיתא פרק לולב הגזול האחין והשותפין שיש להן אתרוגים בתפיסת הבית ונטל אחד מהם אתרוג ובירך עליו יצא אע"פי שהאחד קטון יותר מחבירו כי הם אינם מקפידים זה על זה ומסיק התם דווקא אתרוגא אבל פריש ורמון לא. ומה לו להזכיר אבל פריש ורמון לא היה לו לומר אלא אבל חסר לא אלא מכאן ראיה שיוצא אפילו בחסר. ועוד מביא ראיה ממסכת סוכה אנשי כרקום מורישין לולביהן לבניהם אע"פי שלולב יבש פסול בשעת הדחק יכול לצאת בו עכ"ל. וכן נמי כתב הר' יצחק בעל המנהל בשם רבינו יחיאל שיוצא באתרוג פסול ביום ראשון אם אין לו אתרוג כשר. וכן אומר ר"ת ז"ל שכן הדין בכל הארבעת מינים כגון אם לא ימצא לולב אלא פסול יוצא בו וכן כלם וכן נמי כתב גאון ז"ל. ויש כותבין דהא דר' חנינא בי"ט שני הוה אבל בי"ט ראשון לעולם בעינן שיהיה לקיחה תמה. ונראה דכיון דקיימא לן כר' חנינא דכל זמן שישאר מן האתרוג כשעור ביצה יכול לאכול כל ששה דהא הוא לא אקצייה אלא לברכה. והראב"ד ז"ל פי' דמיירי כגון שהיו לו שני אתרוגים והאחד הקצה למצותו והשני מטבל בו ביום ראשון וביום שני אבד האתרוג המוקצה שיצא באותו שטבל בו אתמול כיון שלא נמצא בידו שלם.
<h2>דף לד:</h2>
וכתב הראב"ד ז"ל שאם נטלן א' א' שמברך על כל א' וא' לעצמו מאחר שאין אגודים בידו שתהא ברכת הלולב פוטרן ואם נטלן שניהם בידו אחת כתב הר' שלמה ז"ל דלא יצא כדאמרינן בגמ' דלא אגדינן האתרוג עמהן משום כפת ולא כתיב וכפות דמשמע הנך לחוד ואם נטל הלולב ובירך עליו ואח"כ הניחו ונטל האתרוג יצא דהא קיימא לן שאין מעכבין זה את זה כדאיתנהו גביה.
<h2>דף לה.</h2>
וכתב הראב"ד ז"ל דהא דאמרינן דאתרוג של ערלה פסול דוקא ביום ראשון ושני דלאו לכם הוא או מפני שאין לו היתר אכילה או מפני שאין בו דין ממון אבל בשאר הימים כשר וה"ה לשאר פסולין שבשאר הימים כשרין אבל עבות ודאי בעינן בכל הימים דשאין עבות מינא אחרינא הוא וגזול נמי פסול משום מצוה הבאה בעבירה. והרמב"ם ז"ל כתב וכל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו או גזל וגניבה בי"ט ראשון בלבד אבל בי"ט שני עם שאר הימים הכל כשר וי"א שי"ט שני קרי משני י"ט הראשונים ואילך וכן דעת הר' נתן דכתב ושני ימים הראשונים דין אחד להם. מכאן ואילך יוצא בשאול. וכן נמי הורו הראב"ד ז"ל וחכמי לולני"ל ז"ל וכן נמי הורה ר' אהרן הלוי ז"ל. וכן פסק הבעל התוספות ז"ל וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל בתשובה ששני הימים כיום אחד הן. וי"א די"ט ראשון הוא יום ראשון בלבד אבל בי"ט שני עם שאר הימים הכל כשר. וכן נמי כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל שכל הפסולין שהזכירו חכמים של ארבעה מינין כשרים ביום השני של מצות הזקנים וזהו בהסכמה מן הגאונים ז"ל אבל הפסולין מפני איסורין כגון של אשרה דמשה ושל עיר הנדחת ושל ערלה ושל תרומה טמאה כולן פסולין כל שבעה דכתותי מיכתת שיעורייהו ואין צריך לומר הדס שוטה או צפצפה שאין מינן שאין יוצאין בהן לעולם וכן חרות פסול ומסתברא כשיעורין בראשונות כן שיעורן בכל הימים. ובחסר או נקבוהו עכברים אם חסר רובו פסול וכן הגזול משום שונא גזל בעולה עכ"ל. הבעל התרומה ז"ל כתב אפילו למ"ד גזול פסול כל שבעה אם נטל אדם לולבו של חבירו בעל כרחו כדי לצאת בו ולא נתכוון לגוזלו אלא להחזירו לו מיד לאחר שיצא בו יוצא בו ביום שני דשואל שלא מדעת כי האי גוונא לא הוי גזלן ולא הוי חייב באונסין דלא דמי לשואל דעלמא שיש בו הנאת ממון ע"כ.
<h2>דף לו:</h2>
וכתב הר"מ נ"ע בכל הימים של סכות לבד מי"ט ראשון אם יש לו אתרוג חסר מותר לברך עליו ולצאת בו מתוך שיוצא בשאול וביבש יוצא נמי בחסר כדאמרינן ר' חנינא מטבל ונפיק ביה. ואפילו בי"ט ראשון אם אין לו אחר אלא חסר מותר לברך עליו ולצאת בו כדאיתא פרק לולב הגזול האחין והשותפין שיש להן אתרוגים בתפיסת הבית ונטל אחד מהם אתרוג ובירך עליו יצא אע"פי שהאחד קטון יותר מחבירו כי הם אינם מקפידים זה על זה ומסיק התם דווקא אתרוגא אבל פריש ורמון לא. ומה לו להזכיר אבל פריש ורמון לא היה לו לומר אלא אבל חסר לא אלא מכאן ראיה שיוצא אפילו בחסר. ועוד מביא ראיה ממסכת סוכה אנשי כרקום מורישין לולביהן לבניהם אע"פי שלולב יבש פסול בשעת הדחק יכול לצאת בו עכ"ל. וכן נמי כתב הר' יצחק בעל המנהל בשם רבינו יחיאל שיוצא באתרוג פסול ביום ראשון אם אין לו אתרוג כשר. וכן אומר ר"ת ז"ל שכן הדין בכל הארבעת מינים כגון אם לא ימצא לולב אלא פסול יוצא בו וכן כלם וכן נמי כתב גאון ז"ל. ויש כותבין דהא דר' חנינא בי"ט שני הוה אבל בי"ט ראשון לעולם בעינן שיהיה לקיחה תמה. ונראה דכיון דקיימא לן כר' חנינא דכל זמן שישאר מן האתרוג כשעור ביצה יכול לאכול כל ששה דהא הוא לא אקצייה אלא לברכה. והראב"ד ז"ל פי' דמיירי כגון שהיו לו שני אתרוגים והאחד הקצה למצותו והשני מטבל בו ביום ראשון וביום שני אבד האתרוג המוקצה שיצא באותו שטבל בו אתמול כיון שלא נמצא בידו שלם.
וכתב הראב"ד ז"ל דהא דאמרינן דאתרוג של ערלה פסול דוקא ביום ראשון ושני דלאו לכם הוא או מפני שאין לו היתר אכילה או מפני שאין בו דין ממון אבל בשאר הימים כשר וה"ה לשאר פסולין שבשאר הימים כשרין אבל עבות ודאי בעינן בכל הימים דשאין עבות מינא אחרינא הוא וגזול נמי פסול משום מצוה הבאה בעבירה. והרמב"ם ז"ל כתב וכל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו או גזל וגניבה בי"ט ראשון בלבד אבל בי"ט שני עם שאר הימים הכל כשר וי"א שי"ט שני קרי משני י"ט הראשונים ואילך וכן דעת הר' נתן דכתב ושני ימים הראשונים דין אחד להם. מכאן ואילך יוצא בשאול. וכן נמי הורו הראב"ד ז"ל וחכמי לולני"ל ז"ל וכן נמי הורה ר' אהרן הלוי ז"ל. וכן פסק הבעל התוספות ז"ל וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל בתשובה ששני הימים כיום אחד הן. וי"א די"ט ראשון הוא יום ראשון בלבד אבל בי"ט שני עם שאר הימים הכל כשר. וכן נמי כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל שכל הפסולין שהזכירו חכמים של ארבעה מינין כשרים ביום השני של מצות הזקנים וזהו בהסכמה מן הגאונים ז"ל אבל הפסולין מפני איסורין כגון של אשרה דמשה ושל עיר הנדחת ושל ערלה ושל תרומה טמאה כולן פסולין כל שבעה דכתותי מיכתת שיעורייהו ואין צריך לומר הדס שוטה או צפצפה שאין מינן שאין יוצאין בהן לעולם וכן חרות פסול ומסתברא כשיעורין בראשונות כן שיעורן בכל הימים. ובחסר או נקבוהו עכברים אם חסר רובו פסול וכן הגזול משום שונא גזל בעולה עכ"ל. הבעל התרומה ז"ל כתב אפילו למ"ד גזול פסול כל שבעה אם נטל אדם לולבו של חבירו בעל כרחו כדי לצאת בו ולא נתכוון לגוזלו אלא להחזירו לו מיד לאחר שיצא בו יוצא בו ביום שני דשואל שלא מדעת כי האי גוונא לא הוי גזלן ולא הוי חייב באונסין דלא דמי לשואל דעלמא שיש בו הנאת ממון ע"כ.
<h2>דף מב.</h2>
משיגביה ד' מינים אלו בין כאחד בין בזה אחר זה יצא.
